כיצד להפסיק את הבכי האין סופי
תינוקות נולדים חסרי ישע ולגמרי תלויים בסביבה.
התפקיד שלנו להקל עליהם את המעבר מחוסר יכולת לתקשר ומתלות מוחלטת במבוגר שמטפל בהם, למצב של עצמאות.
הבכי הוא אחד המסרים הלא מילוליים בהם הם משתמשים על מנת להגיד מה הם רוצים. התפקיד שלנו לפענח את המסר, לנסות להבין ובמקביל לעזור להם למצוא דרכים חלופיות לתקשורת יותר ברורה.
תינוקות מגיבים ומבינים הרבה מעבר למה שנראה לעין, הרבה לפני שמדברים, לכן ככל שנדבר אליהם יותר, כך הם יגיבו, יבינו יותר ויעזרו לנו להבין אותם. כשהנושא הכאוב או המטריד מקבל ביטוי מילולי והתינוק מאשר זאת ע"י תנועת ראש או חיוך או הפסקת הבכי, זה סימן שהוא סומך על המבוגר שהבין וימצא פתרון עבורו.
תינוקות לא רוצים להרגיז, לעצבן או לשגע את הוריהם. הם רוצים להרגיש חשובים ואהובים, על מנת לשרוד, לכן הם משתמשים בכל האמצעים העומדים לרשותם, כשהבכי הוא אחד מהם.
דוגמאות:
ילד בוכה באוטובוס
נהוג לחשוב שלילדים אין סבלנות בנסיעה, גם ברכב, שמשתעממים, שלא מבינים את היעד ואת זמן. כל הסיבות האלו יכולות להיות נכונות ומה שחסר כדי להקל עליו את הנסיעה זה הסבר פשוט וברור: לאן נוסעים וכמה זמן- (ניתן לספור תחנות, או עצים או כל דבר המכניס הגיון לתוך אי הוודאות שיכולה מאוד לאיים.)
בנוסף לכך, הצפיפות והדוחק יכולים להפחיד, לכן כדאי להחזיק אותו על הידיים ולא בעגלה, בה הוא חשוף לכל יד לא מכוונת שתיגע בו.
ילד בוכה כי הוא רוצה" משהו"
לא פעם הורים צריכים להתמודד עם התקפות זעם של ילדיהם, בגלל הרצון החזק שלהם (שיכול להיות משחק או ממתק או עוד סיבוב בגינה).
מומלץ שההורים יהיו ברורים, עקביים והגיוניים בהחלטות שלהם, להסביר מתי אפשר ומתי לא ולמה ובמקביל לקבל את רצונם של ילדיהם בלי להלחם בהם. לרצון שלהם יש ערך מעבר לבקשה הספציפית, מפני שזהו שלב חשוב בהתפתחות שלהם, לדעת מה הם רוצים. התפקיד שלנו הוא לעזור להם לגשר בין הרצון לבין המציאות ולמצוא חלופות אחרות, במידת הצורך.
